<h1>רבינו ירוחם ני"ב חי"ד</h1>
<h2>דף מח.</h2>
אסור לפתוח בית הצואר בשבת כך פשוט בשבת פי' ולאו דוקא לפתחו לכתחלה כי בודאי הוא מתקן כלי אלא אפילו שיהיה פתוח וקשרו בחוטין ואינו יכול להתירו אלא אם כן חותך החוטין אסור וכן אם הוא פתוח וחזר ותפרו כמו שעושין האומנים שתופרין אותו עד שגמרו מלאכתן אסור לפותחו ולהתיר אותה תפירה וכן כתבו בתוספות.
<h2>דף עג.</h2>
דע כי כל איסורי המלאכות אפילו שלא יהיה חייב חטאת אסור לעשות זולתי במקו' שאפרש לך שמותר לכתחלה וכמו כן בכל השיעורין אף על פי שאכתוב לך בכל דבר ודבר שיעור ממנו בכמה יהיה חייב חטאת דע כי אסור אפילו בפחו' שעור כדאמרי' ביומא [ע"ג ע"ב] חצי שיעור אסור מן התורה אף על פי שאינו חייב חטאת אלא כדי שיעור כאשר אכתוב וכדאמרינן בשבת [ע"ד ע"א] וכי מותר לאפות פחות מכשיעור וכו' כי לעולם פחות משיעור אסור ולא אמרו חכמים כל אותן השיעורין אלא לחייבו חטאת. אבות מלאכות מ' חסר אחת ואלו הן הזורע והחורש בין קודם זריעה בין אח' זריעה והקוצר והמעמר כלומר עושה ממנו עמרים והדש את התבואה והזורה ברחת הנקרא פאל"ה לרוח כדי להפריש הגרגיר מן הקש והבורר הפסלת מן האוכל והטוחן והמרקד כלומר הקמח בנפה והלש והאופה והגוזז צמר והמלבנו והמנפצו והצובעו והטווהו והמסך כלומר אורדי"ר בלעז כמו שעושין האורגין והעושה שני בתי נירין ליז"ו בלעז שמכניסין בו הארוגין החוטין בכל מקו' חוט אחד ומכניס שני חוטין בשני בתי נירין חייב והאורג שני חוטין והפוצע שני חוטין כלומר שמתקנן לצורך והקושר והמתי' והתופ' שתי תפירות וקשרן אחר כך כדי שיעמדו והקורע על מנת לתפור שתי תפירות פירוש כגון שהקרע עגול ועשוי בענין שאם יתפרנו שלא תתישב בטוב התפירה וצריך לקרוע יותר כדי להתישב בטוב כשיתפור הקריע'. הצד צבי פירוש או שום דבר אחר והשוחטו והמפשיטו והמולחו והמעבדו והמוחקו כלומר מגרר השער ומחתכו כלומר לעשות ממנו רצועות או מנעלים והכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המכבה והמבעיר והמכה בפטיש כלומר אחר שגמר האומן מלאכתו מכה עם הפטיש שעל הסדן להחליק מה שעשה וזה גמר מלאכה והמוציא מרשות לרשות הרי אלו ארבעים אבות מלאכות חסר אחת כך פשוט בשבת במשנה. פירוש סותר דחייב חטאת על מנת לבנות כדאמרינן ובמתיר כמו כן לפי פירוש רבינו חננאל ורשב"ם משמע שצריך מתיר על מנת לקשור כלומר מתיר קשר של קיימא על מנת לקשור קשר של קיימא כמו שפירשו הם בההיא דאי מתרמו תרי קטרי בהדי הדדי וכו' ולפי פירוש רש"י נראה דאינו צריך מתיר על מנת לקשור.
<h2>דף עג:</h2>
זומר בגפנים והנוטע אילנות והמבריך ומרכיב בכולן חייב משום זורע. וזומר וצריך לעצים חייב משום נוטע ומשום קוצר. וכן הגוזז אספסתא כלומר שקוצר שחת שחוזר וגדל. וכן הקונב סלקא פירוש קוצר ירקות וחוזרות וגדלות כגון תרדים וכיוצא בהן כך פשוט בשבת. חופר וחורץ כלן כמו חורש מאחר שמרפה הקרקע. וכן מי שהיה לו גבשושית כלומר תל ונטלה אם הוא בשדה חייב משום חורש ואם בבית חייב משום בונה וכן אם היה לו גומא וטממה. החופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה כגון לכסות בו רוק או צואה פטור מחטאת מאחר שמקלקל בבית אבל אסור כמו שכתבתי למעלה כך בשבת. בוצר ענבים וגודר בתמרים ומוסק בזתים ואורה בתאנים כלן הם כמו קוצר בתבואה וחייב משום קוצר והמשליך חתיכות רגבים באילן ומשיר הפירו' ומפרר חתיכות הרגבים אינו חייב לא משום מפרק ולא משו' תולש דאין דרך פריקה בכך ואין דרך תלישה בכך אלא או ביד או בכלי אבל אסור כך פשוט בשבת.
אין מעמר אלא בגידולי קרקע לפיכך מאסף מלח ממקום שעושין המלח שנקשרים בהם מי הים אינו חייב חטאת אבל אסור. והמנפץ פשתן שמשיר הזרע מהגבעולין והמנפט בצמר גפן הנקרא אלגידון שמתקנו עם קשת ומשיר ממנו הזרע כלן חייב עליהן משום דש שהן גדולי קרקע כך פשוט בשבת.
<h2>דף עד:</h2>
פריס סלקא חייב משום טוחן פר"ח עצי דקל העומדים שיבי שיבי כעין נימין נימין וכשמפרק נימין הללו יוצא מביניהם כעין קמח דק והמנפצן חייב משום טוחן ועוד פשוט דסלית סלתי חייב כמו כן משום טוחן כלומר שעוש' (מעשי') [מעצים] גדולים קטנים להדליק האש והמשים עץ לח בתנו' או יתד לתקנו ולישרו אם הוא מעוקם חייב משום מבשל כי מה שמתלחלח תחלה מחום האש הוא כמו בישול וכן המתיך הזפת כך פשוט בשבת.
תולש כנף העוף חייב משום גוזז וקוטמו כלומ' שקטם ראש הירך מן הכנף לשים אותו בכרים וכסתו' חייב משו' מחתך והממרט מה שנשאר מהכנף שהוא קשה וממרטין אותו מכאן ומכאן כדי לשומו בכרים וכסתות חייב משום ממחק כך פשוט בשבת ובירושלמי [ה"ב] תנא דבהמה צמרה מחיים פטור מחטאת אבל אסור ואחר מיתה תלישתה זו היא גזתה וחייב חטא' ובעוף תלישתו זו היא גזתו אפילו בחיים ור"ח פסק מכאן דהטווה צמר בבהמה מחיים פטור אבל אסור.
<h2>דף עה.</h2>
המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת פירוש כגון שנשאר בראש התפירה מן החוט וכשמפריד בגד זו מזו המחוברים בתפירה מרחיבין ומרחיקין זה מזה והמותח אותו ראש החוט מחבר שני הקצוות מהתפירה יחד ומהדקן.
דבר שאין מתכוין מותר דהלכה כר"ש ומודה בפסיק רישיה ולא ימות כלומר שידוע שעל כל פנים יעשה בו מלאכת איסור אסור כך פשוט בשבת וכן בכמה דוכתין וכתב בה"ג דאינו אסור פסיק רישיה אלא כשהוא נהנה כגון שעושה הדב' בקרקע שלו או בדבר שלו ועושה בו טובה וכגון אב המל בנו וקוצץ בהרת במילתו אבל אם אינו נהנה כגון בדבר של אחרים או מל בן אחרים וקוצץ בהרת או שעושה בשל עצמו ואינו נהנה מאותה מלאכה הנעשית בלא כוונה מותר לכתחלה והרב' ראיות על זה וכמה מפרשים נחלקו עליו וכתבו דאפי' אינו נהנה אסור דבר שאין מתכוי' בפסיק רישיה ולא ימות. ולפי דברי בעל הערוך מה שנהגו שחבית פקוקה הנקב שלה בפשתן ומסירין הפקק ליקח ממנו יין ונוהגין בו התר אפילו שאי אפשר שלא יסחוט בשעה שנוטלו או שמחזירו מאחר שאינו מתכוין נכון הם עושין ולפי שאר המפרשים אסור ובכל הארצות שעברתי בהן נוהגין בו התר.
<h2>דף עה:</h2>
והמשרטט כלומר עור כדי לכוין במקום שרוצה לחתו' או לשרטט הקלף או הנייר חייב חטאת והשף בין העמודי' וכן המגרר ראשי כלונסות כלומר שמגרר ראשי הקורו' ומחליקן חייב משום ממחק כך פשוט בשבת ורש"י פי' השף בין העמודים ששף בין עמודי אכסדראות כדי להחליקן ור"ח פירש השף בין העמודים שמשימין עליהן העורות כדי להחליקן כדרך העבדנים. ועוד פשוט הממרח רטיה בשבת שמחליק' לשום אותה על המכה חייב משום ממחק. והמסתת אבנים פי' להחליקן חייב משום מכה בפטיש וכן הצר צורה בכלי כדי ליפותו וכן המנפח בכלי זכוכית כן עושין אותו בנפיחה כי כל דבר שהו' גמר מלאכתו חייב משום מכה בפטיש וכן המחת' וקוצץ ראשי החוטין הנשארין חוץ ליריעה או ראשי חוטי הקשרים שכן דרך האורגי' לקוצצן כדי ליפות היריעה והוא גמר מלאכתו ודוקא שמקפיד עליהם שלא ירצה ללובשו עד שיסירם. כתב אות אח' גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שני אותיות פטור אבל אסור אבל המוחק אות א' גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שני אותיות חייב משום מוחק כך פשוט בשבת ואמרינן בתוספתא [פי"ב ה"ז] נפלה דיו על הספר ומחקה או שעוה על הפנקס ומחקו אם יש במקומן כדי לכתוב שני אותיות חייב חטאת.
כל הכשר להצניע כלומר שהוא מין לצורך אדם ומצניעין כמותו כלומר שדרך בני אדם להצניע שיעור כזה והוציאו בשבת חייב חטאת וכל שאינו כן והצניעו חייב המצניע אם חזר והוציאו דלגביה חשוב אבל אדם אחר שהוציאו לא דלגבי אדם אחר אינו חשוב למלאכה וכל הכשר להצניע בא למעט עצי אשרה או דם נדה דמאיסי וחייב לאבדן כך פשוט בשבת.
<h2>דף עו.</h2>
המוציא תבן שיעורו להתחייב חטאת כמלא פי פרה ועצה כלומר תבן של מיני קטנית אינו חשוב כל כך ואינו חייב עד שיוציא כמלא פי גמל שהו' יותר מפי פרה ועמיר שהוא קשין של שבלין כמלא פי טלה ועשבים שהם חשובים יותר כמלא פי גדי שהוא יותר מעט מפי טלה. עלי שום ועלי בצלים אם הם לחים שיעור הוצאתן כגרוגרת שראויין למאכל אדם וכל מאכל אדם שיעורו כגרוגרת ואם הם יבשים שיעורן כמלא פי גדי ואין מצטרפין לשיעור לחין עם יבשים כי אינן שוים בשיעוריהן.
<h2>דף עו:</h2>
אבל כל מה שהוא מאכל אדם מצטרפין לכגרוגרת מפני ששוין בשיעוריהן, חוץ מקליפתן שאינה מצטרפת עם האוכל, ולא גרעיניהם, ולא עוקציהם כלומר זנב הפרי שהו' תלוי בו, ולא סובין כלומר קליפת החטה כשכותשין אותה, ולא מורסנן כלומר מה שנשאר בנפה, אבל קליפות העדשים המתבשלות עמהן מצטרפו' עמהם אבל לא הקליפה החיצונה שגדלות בתוכה במחוב' לקרקע שדשין אותה להפרידה מהן, וקליפות פולין המתבשלות עמהן מצטרפות כשהן חדשות, אבל ישנות לא גרעי' שנראו' כזבובין מפני שהן שחורות כך פשוט בשבת.
המוציא יין אינו חייב עד שיוציא כדי רביעית לוג שהוא ביצה ומחצה. וחלב בהמה כדי גמיעה שיגמע אותו וחלב אשה ולובן ביצה שיעור כדי לשפשף בה קילור לשום אותו קלור כדי לשפשפו במים ויהיה ראוי לכחול בו שתי עיניו דבש כדי לתת על פני כתית פירוש מכה שעל גבי חמורים וסוסים הנעשים על ידי מכה. ויש [מפרשים] מכה מגב היד או גב הרגל. שמן כדי לסוך בו אבר של קטן בן יומו וכל שא' המשקין שיעור הוצאתם ברביעית הלוג. וכן כל השופכים כלומר מים סרוחים.
<h2>דף עח.</h2>
חבל כדי לעשות אזן לקופה גמי כדי לעשות טלאי לנפה ולכברה כלומר כדי לתלות אותו בו.
<h2>דף עח:</h2>
נייר מחוק שאינו ראוי לכתוב כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פוליטון. המוציא עור בין מעובד בין אינו מעובד בין לעבדו בין שלא לעבדו שיעורו כדי לעשות קמיע וכן המעבד העור. קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין שהוא שמע דיו כדי לכתוב שתי אותיות כחול כדי לכחול עין אחד זפת וגפרית כדי לעשות נקב קטן כלומר כשנותנין בכלי כסף חי סותמין פי הכלי בזפ' ובגפרי' ואחר כך עושין בזפת נקב קטן. דבק הנקרא אנגלוד כדי לשים בראש השבשבת שהיא ראש הקנה של ציידי עופות ומשים בו דבק ובא העוף ומתדבק בו ואינו יכול לברוח חרסית שהיא לבנה כתושה כדי לעשות פי כור של צורפי זהב שעוש' חור בכור כדי לשים בו ראש המפוח שנופח בו סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי הזהב שיש מקומות שאין להם פחמים וצרפין אותו עם סובין סיד כדי לסוד קטנה שבבנות שטופלין אותה בסיד להשיר את השער.
הוצין שהן לולבי דקלים כדי לעשות אוזן לכפיפה מצרית שעושין אותה מהלולבין. סיב הגדל סביב הדקל ונעשה כמו מלבוש כדי לשים על פי משפך קטן של יין שמשימין אותו על פי המשפך כדי לסנן היין והמשק' שעובר דרך המשפך שיהא צלול זך ונקי. רבב כלומר שומן כדי לטוח כלומר למשוח תחת רקיק קטנה שהיא בשיעור סלע כשמשימין אותה בתנור טחין תחתיה שומן. מוכין כדי לעשות כדור קטנה כסלע. נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין שנותנין לחותם והם שתי אותיות גדולות. המוציא קשר מוכסין עד שלא הראהו למוכס חייב חטאת משהראה פטור אבל המוצי' שטר חוב עד שלא פרעו חייב משפרעו פטור.
<h2>דף פ:</h2>
אדמה כדי לחתום בו חותם של אגרות שחותמי' אותם כדי שלא יקראנו אדם אחר אלא אותו שמשלחין אותה לו ויש מין אדמה שנדבקת וחותמין בה זבל וחול דק כדי לזבל כרישה שהו' מין כרישין ופחותין מקלח של כרוב וחול גס כדי ליתן על פי כף של סיידים שמערבין אותו בסיד קנה כדי לעשותו קולמוס, ואם הקנה עבה או מרוסס שאין ראוי לקולמוס כדי לצלו' בו כגרוגרת מביצה קלה להתבשל שהיא ביצת תרנגולת שיהא טרופה בשמן ונתונה באלפס כלומר מוכנת ועומדת כבר כשמתחיל להתבשל.
<h2>דף פא.</h2>
עצם כדי לעשות תרווד כלומר לעשות ממנה כף. זכוכית כדי לגרור בה ראש הכרכר של האורגין והוא כדי לפצוע בו ב' נימין כאחד. צרור אבן כדי לזרוק בעוף להבריחו והוא שירגיש בה ושעורה משקל עשרה זוז.
ואבנים של בית הכסא שיעו' הוצאתן כמלא היד הן שיהיו שני' או שלשה או כמה שיהיו שיחזיק תוך ידו.
<h2>דף פא:</h2>
וצרור שעלו בו עשבים אסור לתלשן בשבת דאף על פי שהוא צרור מקום גדולו הוא כך פשוט בשבת. אסור ליכנס לשדה ניר בשבת כלומר שחרשו אותה כדי לזרוע בה משום שמשוה מה שלמעלה למט' כך פשוט בשבת.
<h2>דף פב.</h2>
המוציא חרס כדי לקבל רביעית.
<h2>דף פט:</h2>
המוציא עצים כדי לבשל כגרוגרת של ביצה קלה. תבלין כדי לתבל ביצ' ומצטרפין כל התבלין זה עם זה קליפי אגוזין וקליפי רמונים אסטיס ופואה שהיא מיני צבעונים כדי לצבוע בהן בגד קטן על פי השבכה של יריעה. מי רגלים נתר ובורית קמוניא ואשליג שהם מינים לכבס הבגד ולהעבי' הזוהמה ממנו שיעור הוצאתו הוא כדי לכבס בהן בגד קטן על פי שבכה.
<h2>דף צ.</h2>
פלפלת כל שהוא וכן עטרן וכן מיני בשמים וכ' מיני מתכות וכן המוציא ריח רע וכן שמן טוב וכן ארגמן טוב ובתולת הורד אחד כלומר עלה אחד של ורד בחור אחד מקק ספרים ומקק מטפחותיהם כלומר מקום אכילת התולעים האוכלין בהן שיעור הוצאתן בכל שהוא לפי שבכל שהוא חייבים לגנזן וכן משמשי עבודה זרה בכל שהוא.
והמוציא קופת רוכלין אף על פי שיש בה כמה מיני בשמי' אינו חייב אלא חטאת א' זרעוני גינה פחות מגרוגרת.
<h2>דף צ:</h2>
זרע קשואים שני (גרוגרות) [גרגרין] וכן זרע דלועים וכן זרע פול המצרי חגב חי כל שהוא מת כגרוגרת צפורת כרמים בין מתה בין חיה כל שהוא שמצניעין אותה לרפואה כל זה פשוט בשבת.
המצניע לזרע ולדוגמה פירוש להראות כמותו לומר אם רצה בזה לרפוא' והוציאו בשבת חייב עליו בכל שהוא וכל אדם אחר אלא בשיעורו דלא חשיב אותו האחר אלא הוא שהצניעו. ומיירי שהצניעו לזרע ולדוגמא או לרפואה כמו שכתבתי ובשעה שהוציאו בשבת שכח למה הצניעו והוציאו סתם אפ"ה חייב בכל שהוא דעל דעת ראשונה הוציאו. וכמו כן אם הוציאו מבית לבית אף על פי שלא הוציאו לאחד מאלו מאחר שבראשונה הצניעו לאחד מאלו חייב בכל שהוא דעדין דעתו לאותו דבר שהצניעו. חזר והכניסו אינו חייב אלא בשיעורו הראוי לו לפי הדבר לפי השיעור שנתנו בו חכמים. ומיירי שהכניסו לאוצר ומקומו ניכר שאפילו שמקומו ניכר כלומר שלא ערבו עם שאר פירות שבאוצר כיון שהשליכו לאוצר בטל דעתו ומחשבתו הראשונה ואין שיעורו בכל שהו כך פשוט ומוכח בשבת.
<h2>דף צג:</h2>
המוציא אוכלין כשיעור בכלי פטור על הכלי וחייב על האוכלין פחות מכשיעור פטור על הכלי ואם היה הכלי צריך לו חייב אפילו על הכלי כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השר' חייב כך פשוט בשבת.
<h2>דף צד:</h2>
הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו וכן שערו או שפמו או זקנו חייב חטאת וכ"ש בכלי. וכן לחבירו אסור. והנוטל מלא פי הזוג כלומר מלא ראש המספרים משער בשבת חייב והן שתי שערות. ומלקט לבנות מתוך שחורות אפילו שער אחד חייב וצפרן שפירשה רובה וציצין שפירשו רובן פירוש רצועות דקות המופרשות מעור האצבע סביב הצפרן ופירשו רובן וקרובין לינתק, ביד מותר לכתחלה לנתקן, בכלי פטור אבל אסור. ואם לא פירשו רובן, בכלי חייב חטאת, ביד פטור אבל אסור. ודוקא שפירשו רובן כלפי מעלה ומצערות אותו פרש"י שעוקצן נוטה כלפי הצפרן ויש מפרשים שעוקצן נוטה כלפי היד ונכון להחמיר כל זה פשוט בשבת.
<h2>דף צה.</h2>
חולב חלב מהבהמה והמחבץ כלומר שמקפיא החלב ומוציא הקום ממנו והמגבן שעושה גבינות אם יש בו שיעור גרוגרת חייב חטאת דחולב חיי' משום מפר' ומחבץ משום בורר ומגבן משום בונה ומפרק משום דש חייב כך פשוט בשבת.
ועוד פשוט הרודה חלות דבש חייב.
והתולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור אבל אסור.
<h2>דף קב:</h2>
הבונה כל שהוא חייב חטאת וכן המסתת אבן להחליקה או לעשו' בה חריץ וכן המכה בפטיש להפיל האבן מראש ההר או במעצד שהוא כלי גדול וכן (הקורה) [הקודח] שעושה נקב עם (מקרה) [מקדח] בנסר או בכותל לתקוע בנסר מסמר או יתד חייב בכל שהוא וכן המכה בקורנס על הסדן. וכן העושה נקב בלול של תרנגולים והוא מעץ ועושי' בו נקב להוציא ריח רע ולהכני' אויר ואף על גב דאין בנין בכלים מאחר שעושה אותו לקביעות חייב משום בונה וכן המכניס יתד כדי להדק בית יד המרה שחופרין בה והקרדו' חייב משום בונה. והמצדד האבן כמו כן והם ג' מינים האבני' התחתונות מהיסוד אין בהם טיט ומישבין אותן בעפר והאבני' האמצעיים עד שורה העליונה מיישבי' אותן עם טיט ועם צרורו' שיעמדו בישוב ובכיוון והשורה העליונ' אינה צריכה כיוון ולא טיט אלא הנחה בעלמא והעושה שום א' מאלו חייב.
<h2>דף קג.</h2>
והחורש כל שהוא וכן המנכש כלומ' מלקט העשבים הרעים מתוך הטובי'. וכן (המקטם) [המקרסם] כלומר קוצץ ענפי האילן היבשים. וכן המזרד כלומר מלקט זרדים כשיש הרבה באילן מלקטים מהן שלא יכחישו האילן. והמלקט עצים אם לתיקון כל שהוא אם להסיק כדי לבשל בהן גרוגר' של ביצה קלה שהיא ביצת תרנגולת. והמלקט עשבים אם לתקון כל שהוא. ואם לבהמה כלומר לאכילה כמלא פי גדי. והתולש עולשים והמזרד זרדין אם למאכל אדם כלומר כשהן רכין שראוי' למאכל אדם שיעור הוצאת' כגרוגרת ואם לבהמה אחר שהן קשין יותר ואינן למאכל אדם אלא לבהמה כמלא פי גדי ואם להסיק כלומר אחר שהם יבשים הרבה שאינן ראוין אלא להסי' באש כדי לבשל בהן כגרוגרת של ביצה קלה ואם ליפות הקרקע כל שהוא. כל זה פשוט בשבת.
דבר שאין מתכוין מותר דהלכה כר"ש ומודה בפסיק רישיה ולא ימות כלומר שידוע שעל כל פנים יעשה בו מלאכת איסור אסור כך פשוט בשבת וכן בכמה דוכתין וכתב בה"ג דאינו אסור פסיק רישיה אלא כשהוא נהנה כגון שעושה הדב' בקרקע שלו או בדבר שלו ועושה בו טובה וכגון אב המל בנו וקוצץ בהרת במילתו אבל אם אינו נהנה כגון בדבר של אחרים או מל בן אחרים וקוצץ בהרת או שעושה בשל עצמו ואינו נהנה מאותה מלאכה הנעשית בלא כוונה מותר לכתחלה והרב' ראיות על זה וכמה מפרשים נחלקו עליו וכתבו דאפי' אינו נהנה אסור דבר שאין מתכוי' בפסיק רישיה ולא ימות. ולפי דברי בעל הערוך מה שנהגו שחבית פקוקה הנקב שלה בפשתן ומסירין הפקק ליקח ממנו יין ונוהגין בו התר אפילו שאי אפשר שלא יסחוט בשעה שנוטלו או שמחזירו מאחר שאינו מתכוין נכון הם עושין ולפי שאר המפרשים אסור ובכל הארצות שעברתי בהן נוהגין בו התר.
הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו ושולט בב' ידיו חייב חטאת ואם אינו שולט בב' ידיו פטור אבל אסור בין שיכתבן משם א' כגון ב' אלפין או ב' ביתין בין שיכתבם (שתי תיבות) [משתי שמות] כגון אלף ובית או בית וגימל בין שתי סימנות כגון האות האחד בדיו והאות השני בסם אחר מצבע אחר ובין שיכתוב האות האחד בלשון אחד והאות הב' בלשון אחר.
<h2>דף קד:</h2>
וכן הכותב שתי אותיות בהעלם אחד. וכן כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתוס ובכל דבר שהוא עושה רושם על שתי כותלי זויו' על שתי לוחי פנקסין והן נהגין זה עם זה. וכן הכותב על בשרו והמשרט על בשרו וכן כתב אות אחת והשלימה לספר. וכן ארג חוט אחד והשלימו לבגד. כתב אות אחת בטבריה ואות אחרת בצפרי דכתיבה היא אלא שמחוסרת קריבה. וכן הגיה אות אחת כגון שנטל לגגו של חית ועשאו ב' זיינין וכגון שנטל לגגו של דלית ועשאו ריש והגיה הספר בזה בכל אלו חייב חטא'. אבל כתב במשקין ובמי פירות ובאבק דרכים ובאבק סופרים וכל דבר שאינו מתקיים או כתב כלאחר ידו ורגלו או בפיו או במרפקו כלומר באצילי ידיו. כתב אות אחת סמוך לכתב אחר. או כתב על גבי כתב. נתכוון לכתוב חית וכתב ב' זיינין. אחת בארץ ואח' בקורה. כתב על שתי כותלי הבית ועל שתי דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה. כתב אות אחת נוטריקון כגון שהיה כתוב לסימן בקורת העליה אותיות לראות אי זו סמוכה לזו וכתב הוא עליהן אות אחת (ואם אות ואות) [ועם אותה אות] נשלם עם האותיות האחרות תיבה אחת. וכן [לקמן ק"ה ע"א] הכותב שתי אותיות בשתי העלמות אחד שחרית ואחד בין הערבים כל אלו אסורים מדרבנן ופטור מחטאת כך פשוט בשבת.
<h2>דף קה.</h2>
האורג כשני חוטין חייב כמו שכתבתי בין בתחלת הבגד בין באי זה מקום מהבגד. והעושה ב' בתי נירין בנירין ובקירוס ובנפה וכברה ובסל שאין בהם אלא שתי וערב אחד למעלה ואחד למטה חייב.
<h2>דף קה:</h2>
והקורע בחמתו או על מתו פטור אבל אסור כי הוא מקלקל וכל המקלקלי' פטורי' ומקלקל על מנת לתק' שיעורו כמתקן. והקורע בחמתו מיירי שעושה אותו להטי' אימה על בני ביתו דאם לא כן אסור בלא שבת. וכן הקורע על מתו מיירי במת שאין חייב להתאבל עליו דאם היה חייב להתאבל עליו היה חייב דמתקן הוא. המלבן והמנפץ והצובע והטווה שיעורו כמלא רחב הסט כלומר הרחב שיש בין אצבע לאצבע כשאדם מרחיב ומרחיק האצבע מן האצבע האחר שאצלו. והאורג ב' חוטין (לא) [הוא] שיארוג ברחב הבגד עם אותן ב' חוטין כמלא רחב הסט כך פשוט בשבת.
<h2>דף קז.</h2>
כל מקום שאמרו חכמים פטור ר"ל לענין שבת פטור אבל אסור חוץ מג' שמותר לכתחלה. האחד המפיס מורסא להוציא ממנה ליחה. והב' הצד נחש במתעסק שלא ישכנו. והג' הצד צבי בביתו ובא אחר וישב ומלא הפתח ואחר כך בא אחר וישב אצלו ועמד הראשון והלך לו השני פטור ומותר לישב שם לכתחלה כך פשוט בשבת.
<h2>דף קז:</h2>
עשב כגון כישות וכיוצא בו הגדל מתוך היזמי והיגי מריח הקרקע אע"ג דאמרי' דמאוירא קא אתו התולשו חייב וכן התולש פטריות מאזן הכלי שהוא עוקר דבר מגדולו אף על פי שאינו מחובר לקרקע כך פשוט בשבת.
<h2>דף קיא:</h2>
דבר שאין מתכוין מותר דהלכה כר"ש ומודה בפסיק רישיה ולא ימות כלומר שידוע שעל כל פנים יעשה בו מלאכת איסור אסור כך פשוט בשבת וכן בכמה דוכתין וכתב בה"ג דאינו אסור פסיק רישיה אלא כשהוא נהנה כגון שעושה הדב' בקרקע שלו או בדבר שלו ועושה בו טובה וכגון אב המל בנו וקוצץ בהרת במילתו אבל אם אינו נהנה כגון בדבר של אחרים או מל בן אחרים וקוצץ בהרת או שעושה בשל עצמו ואינו נהנה מאותה מלאכה הנעשית בלא כוונה מותר לכתחלה והרב' ראיות על זה וכמה מפרשים נחלקו עליו וכתבו דאפי' אינו נהנה אסור דבר שאין מתכוי' בפסיק רישיה ולא ימות. ולפי דברי בעל הערוך מה שנהגו שחבית פקוקה הנקב שלה בפשתן ומסירין הפקק ליקח ממנו יין ונוהגין בו התר אפילו שאי אפשר שלא יסחוט בשעה שנוטלו או שמחזירו מאחר שאינו מתכוין נכון הם עושין ולפי שאר המפרשים אסור ובכל הארצות שעברתי בהן נוהגין בו התר.
קושר ומתיר שכתבתי האבות מלאכות אינו חייב אלא בקשר של קיימא כלומר שעשוי לעמוד שם ימים רבים והם שלשה דרכים האחד מהם חייב חטאת והשני פטור אבל אסור והשלישי מותר לכתחלה. והנה לך הכלל יש קשרים שעושים אותם לעמוד ימים חצי שנה או שנה וזהו קשר של קיימא שחייב עליו חטאת כגון של בהמות שעושין להן באפסר בצואריהן או בחוטמיהן וקושרין שם טבעת והוא עשוי אותו קשר שקושרין בו הטבעת לעמוד שם ימים רבים ולפעמים אחר ימים רבים מתירו ועל זה ועל כיוצא בו חייב חטאת קושר ומתיר. ויש אחר שאינו כ"כ לעמוד ימים רבים אלא או ג' ימים או שבוע או שבועים והוא קשר אחר שעושין בזו הטבעת שלוקחין חבל או רצועה ארוכה וקושרין אותה בטבעת שכתבתי כדי להנהי' הבהמה או לקושרה ועומד שם ימים מעטי' ובעבור שמעמידו שם ימים במספר ולא כ"כ כמו קשר שקושרין בו הטבעת בגוף הבהמה שכתבתי הקושרו והמתירו פטור אבל אסור. ויש מהם מותרים לכתחלה לקשור ולהתיר והוא הקשר שבכל יום תמיד קושרין ומתירין אותו כגון משפת החלוק או המלבוש סביב לצוא' ואפילו שיהיו קשורין רבים כגון שיש שם ראשי חוטין רבים ויכול בדחק לפעמים לפשטו וללבשו עם התר קצת מאותם החוטין וישארו האחרי' קשורים עכ"ז מותר לכתחלה לקשור כלם ולהתירם מאחר שהם קשרים שקושרין אותם לדעת ולהתירם תמיד בכל יום וכל מכובע הראש שקושרין בה השערות אפילו שלפעמי' מוציאין השערות ושולפי' אותן מן הראש בדחק בלי התר קשרי השערות או קשרי כובע הראש מאחר שהוא עשוי לקשור ולהתיר תמיד מותר לכתחלה וכן קשרי פי הנאדו' של יין ושמן ושל קדרה שקושרין בגד על פיה לשמור הבשר שבתוכ' וכל כיוצ' באלו מותרין לכתחלה ואפי' שיהיה בנאדו' פיות הרבה ולפעמים מניח הפה הגדול קשור ימי' הרבה ומוציא ומכניס יין בפה קטן שלו אפ"ה מותר לכתחלה וכן מותר לכתחלה לקשור ולהתיר פתח הבית בחבל כדי לשמור הבהמה שבתוכו ואפי' שיש שם ב' קשרים אחד למעלה ואחד למטה ולפעמים כשרוצה להוציא הבהמ' אינו מתיר אלא אותו של מטה ומוציא' בדחק עכ"ז מותר לקשור ולהתיר שניהם לכתחלה מאחר שעשוי לקשור ולהתיר תמיד בכל יום. וכן ראשי רצועות שחוגרים בהן שעשויין להתיר ולקשור בכל יום מותרין לכתחלה אפילו שלפעמי' מוציא החגורה מגופו בלי התר הרצועות שבראשי החגורה כגון דרך מרגלותיו ומזה תוכל ללמו' דרך כלל כל הקשרים.
אבנטין שקושרין ראשיה' ברצועות ואין עשוי להתירו זולתי כשמחליף המכנסים לפי מה שכתבתי למעלה אסו' מדרבנן דכל קשר שאין קושרין ומתירין אותו תמיד בכל יום אלא לג' ימים או לשבוע או כך אסור מדרבנן לקושרו ולהתירו ולפי' אלו הרצועות מהאבנטים אסור לקשרן בשבת אלא עונבן כי עניבה מותרת כאשר אכתוב [לקמן קי"ג ע"א]. כך כתב בעל התרומות.
<h2>דף קיב.</h2>
רצועות מנעל כמו כן יש משלש' דרכים קשר שעושה בראש הרצועה האושכף שהוא הרצען אומן ועושה אותו קשר כדי שלא תצא הרצוע' מן המנעל והוא קשר של קיימא שחייב עליו חטאת. ויש בו קשר אח' שעושין עם הרצועה ברגל והוא רחב ואינו מהודק ולפעמי' כשעושה טיט מהדקו אבל בכל יום תדיר מניחו כך ויכול לנועלו ברגלו בלי התר הקשר זולתי כשעושה טיט מתירו ומהדקו יותר קשר כזה פטור אבל אסור. אבל אותן שקושרין ומתירין רצועות שלהם שבמנעליהם בכל יום תמיד כשנועלו או כשחולצו קשר כזה מותר לכתחלה לקושרו ולהתירו כך פשוט בשבת.
<h2>דף קיג.</h2>
קושרין דלי על פי הבור בשבת ברצועה או בכיוצא בזה שלא יבטלנו ויצטרך לו ולא יעמוד אותו הקשר ימים רבים אבל לא בחבל ואפילו חבל דגרדי דגזרי' אטו חבל דעלמא כי בודאי יבטל החבל ויהיה בו תלוי לעולם ונמצא שעשה קשר של קיימא. פי' ומיירי בכלי שקושרין אותו על פי הבור ועומד לעולם אבל דלי שהיה בתוך ביתו ורוצה לקושרו כדי לתלות לפי שעה מותר ואפי' בחבל דעלמא. ועוד פשוט חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו דעניבה לאו קשירה היא וכן פסק רי"ף. ועוד פשוט ומות' לקחת חבל של אורג ולקשור ראשו הא' בצואר הבהמ' וראשו הב' באבוס ולא חיישינן שמא יתיר אותו קשר שבראש הבהמה וישאר הוא מבוטל באבוס או שיתירנו מן האבוס ויבטלנו בראש הבהמה כי מאחר שצריך אותו למלאכתו תדיר לא יבטלנו כך פשוט בשבת.
מקפלין הבגדים בשבת אפילו כמה פעמים. פי' דרך הבגדים אחר שפושטים אותם לקפלם כדי להחליק קמטיהם ומותר לעשותן בשבת כדי ללבשם בשבת עצמה ודוקא שיקפלנו אדם אחד אבל לא יקפלנו בב' בני אדם ואפילו באדם א' דוקא חדשים כלומר בגדים חדשים שאין צריכין כ"כ להחליק הקמוטים כי הם קשים אבל ישנים צריכין להחליק יותר ועושה להם יותר תקון כשמקפלם ואפילו חדשים דוקא לבנים אבל לא צבועים ואפילו לבנים דוקא שאין לו להחליף אבל יש לו להחליף כלומר שיש לו בגדים ללבוש ויכול ללבשן אסור לקפל כך פשוט בשבת. מציעין המטות מליל שבת לצורך יום שבת פי' וכן בשב' אבל אין מציעין אותן בשבת לצורך מוצאי שבת כך פשוט.
<h2>דף קיג:</h2>
ואין יורדים למקום שיוכל להחליק במים שמא יפול ויחליקו רגליו ויטנפו כליו ויבא לידי סחיטה כלומר למקום שאין דרכו לעבור דרך שם. כך פשוט בשבת כגון לירד לנהר לשפתו וכיוצא בו.
<h2>דף קיז.</h2>
דבר שאין מתכוין מותר דהלכה כר"ש ומודה בפסיק רישיה ולא ימות כלומר שידוע שעל כל פנים יעשה בו מלאכת איסור אסור כך פשוט בשבת וכן בכמה דוכתין וכתב בה"ג דאינו אסור פסיק רישיה אלא כשהוא נהנה כגון שעושה הדב' בקרקע שלו או בדבר שלו ועושה בו טובה וכגון אב המל בנו וקוצץ בהרת במילתו אבל אם אינו נהנה כגון בדבר של אחרים או מל בן אחרים וקוצץ בהרת או שעושה בשל עצמו ואינו נהנה מאותה מלאכה הנעשית בלא כוונה מותר לכתחלה והרב' ראיות על זה וכמה מפרשים נחלקו עליו וכתבו דאפי' אינו נהנה אסור דבר שאין מתכוי' בפסיק רישיה ולא ימות. ולפי דברי בעל הערוך מה שנהגו שחבית פקוקה הנקב שלה בפשתן ומסירין הפקק ליקח ממנו יין ונוהגין בו התר אפילו שאי אפשר שלא יסחוט בשעה שנוטלו או שמחזירו מאחר שאינו מתכוין נכון הם עושין ולפי שאר המפרשים אסור ובכל הארצות שעברתי בהן נוהגין בו התר.
<h2>דף קכ:</h2>
דבר שאין מתכוין מותר דהלכה כר"ש ומודה בפסיק רישיה ולא ימות כלומר שידוע שעל כל פנים יעשה בו מלאכת איסור אסור כך פשוט בשבת וכן בכמה דוכתין וכתב בה"ג דאינו אסור פסיק רישיה אלא כשהוא נהנה כגון שעושה הדב' בקרקע שלו או בדבר שלו ועושה בו טובה וכגון אב המל בנו וקוצץ בהרת במילתו אבל אם אינו נהנה כגון בדבר של אחרים או מל בן אחרים וקוצץ בהרת או שעושה בשל עצמו ואינו נהנה מאותה מלאכה הנעשית בלא כוונה מותר לכתחלה והרב' ראיות על זה וכמה מפרשים נחלקו עליו וכתבו דאפי' אינו נהנה אסור דבר שאין מתכוי' בפסיק רישיה ולא ימות. ולפי דברי בעל הערוך מה שנהגו שחבית פקוקה הנקב שלה בפשתן ומסירין הפקק ליקח ממנו יין ונוהגין בו התר אפילו שאי אפשר שלא יסחוט בשעה שנוטלו או שמחזירו מאחר שאינו מתכוין נכון הם עושין ולפי שאר המפרשים אסור ובכל הארצות שעברתי בהן נוהגין בו התר.
<h2>דף קכא:</h2>
רוק דורסו לפי תומו כלומר כלאחר יד שלא יראה כממחק ממש כך פשוט בשבת וכ"ש שיכול לכפות עליו כלי.
<h2>דף קלג.</h2>
דבר שאין מתכוין מותר דהלכה כר"ש ומודה בפסיק רישיה ולא ימות כלומר שידוע שעל כל פנים יעשה בו מלאכת איסור אסור כך פשוט בשבת וכן בכמה דוכתין וכתב בה"ג דאינו אסור פסיק רישיה אלא כשהוא נהנה כגון שעושה הדב' בקרקע שלו או בדבר שלו ועושה בו טובה וכגון אב המל בנו וקוצץ בהרת במילתו אבל אם אינו נהנה כגון בדבר של אחרים או מל בן אחרים וקוצץ בהרת או שעושה בשל עצמו ואינו נהנה מאותה מלאכה הנעשית בלא כוונה מותר לכתחלה והרב' ראיות על זה וכמה מפרשים נחלקו עליו וכתבו דאפי' אינו נהנה אסור דבר שאין מתכוי' בפסיק רישיה ולא ימות. ולפי דברי בעל הערוך מה שנהגו שחבית פקוקה הנקב שלה בפשתן ומסירין הפקק ליקח ממנו יין ונוהגין בו התר אפילו שאי אפשר שלא יסחוט בשעה שנוטלו או שמחזירו מאחר שאינו מתכוין נכון הם עושין ולפי שאר המפרשים אסור ובכל הארצות שעברתי בהן נוהגין בו התר.
<h2>דף קמ.</h2>
חלוק של פשתן כשמכבסים אותו הוא יבש ומרככים אותו בידים מותר לעשותו בשבת. אבל סודר אסור דאינו לרכך אלא לשמור הלובן ממנו שיהא מזהיר יותר כך פשוט בשבת.
<h2>דף קמא.</h2>
חבית לצדדה ולגללה ממקו' למקום בשבת אסור משום אשוויי גומות פי' שמא יראה שהקרקע אינו חלק להעביר עליו החבית ויחלקנו כך פשוט בשבת. אסור להדק הבגד או מוכין שסותמין בו פי הפך או החבי' דאתי לידי סחיטה.
<h2>דף קמא:</h2>
אין מגררין לא מנעל ישן ולא חדש ולא יסוך רגלו בשמן ולא בתוך המנעל או בתוך הסנדל אבל סך הוא רגלו בשמן ומניחו בתוך המנעל וסך כל גופו בשמן ומתעגל על גבי קטבלא פי' עור שלוק שעל מטה או על שלחן. ודוקא שלא ישים שמן ברגלו יותר מכשיעור משיהיו יכולים לצחצח המנעל, אבל לתת ברגלו שמן כ"כ שיעור שבשמן כזה היו יכולין לעבד המנעל אסור.
<h2>דף קמג.</h2>
דבר שאין מתכוין מותר דהלכה כר"ש ומודה בפסיק רישיה ולא ימות כלומר שידוע שעל כל פנים יעשה בו מלאכת איסור אסור כך פשוט בשבת וכן בכמה דוכתין וכתב בה"ג דאינו אסור פסיק רישיה אלא כשהוא נהנה כגון שעושה הדב' בקרקע שלו או בדבר שלו ועושה בו טובה וכגון אב המל בנו וקוצץ בהרת במילתו אבל אם אינו נהנה כגון בדבר של אחרים או מל בן אחרים וקוצץ בהרת או שעושה בשל עצמו ואינו נהנה מאותה מלאכה הנעשית בלא כוונה מותר לכתחלה והרב' ראיות על זה וכמה מפרשים נחלקו עליו וכתבו דאפי' אינו נהנה אסור דבר שאין מתכוי' בפסיק רישיה ולא ימות. ולפי דברי בעל הערוך מה שנהגו שחבית פקוקה הנקב שלה בפשתן ומסירין הפקק ליקח ממנו יין ונוהגין בו התר אפילו שאי אפשר שלא יסחוט בשעה שנוטלו או שמחזירו מאחר שאינו מתכוין נכון הם עושין ולפי שאר המפרשים אסור ובכל הארצות שעברתי בהן נוהגין בו התר.
<h2>דף קמו:</h2>
מי שנשרו כליו במים בדרך מהלך בהן בדרך ואינו חושש. הגיע לחצר החיצו' שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם משום מראית העין. כך פשוט בשבת. ויש מהגאו' שכתבו כך דשוטחן וכן פסק רבינו נסים ויש מהפוסקין שפסקו כך דאין שוטחן כלל דכל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. כך פשוט בשבת ובכמה דוכתי וכן פסק רי"ף כרב ורבינו נסים גאון פסק דלא כרב ואינו אסור אלא בגלוי אבל בסתר מותר וראשון נראה עקר וכן הסכימו גדולי האחרונים.
<h2>דף קמז.</h2>
המנער בגדיו בשבת אסור ודוקא חדשים אבל ישנים מותר ודוקא שחורים אבל לבנים ואדומים מותר ודוקא שמקפיד עליהן כלומר אינו אסור אלא באדם שמקפיד שלא ללבשן עד שינערם. כך פשוט בשבת. רש"י פי' זה הניעור שמנערו מעפר ור"ח פי' שמנערו מטל.
ואין יורדים למקום שיוכל להחליק במים שמא יפול ויחליקו רגליו ויטנפו כליו ויבא לידי סחיטה כלומר למקום שאין דרכו לעבור דרך שם. כך פשוט בשבת כגון לירד לנהר לשפתו וכיוצא בו.
<h2>דף קמז:</h2>
אין גוררין במגרה בשבת אבל אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורר כדרכו ואינו חושש.
<h2>דף קמט:</h2>
מטיל גורלות על מנות לידע ממי תהיה כל מנה של מאכל עם בניו ובני ביתו ואפי' שיתכוין לעשות מנה קטנה וגדולה כי הזוכה בגדולה יתחייב לבעל הקטנה ולאחר אסור משום קוביא כך פשוט בשבת. ועוד פשוט דוקא עם בני ביתו מותר אבל עם אחרים אסור כמו שכתבתי כדאמרי' בני חבורה המקפידין זה על זה וכו' כמו שכתבתי בדיני י"ט [נ"ד ח"א] ואפילו בחול אסור משום רבית.
<h2>דף קנז:</h2>
מודדין המקוה בשבת לראות אם יש בו אמה על אמה ברום ג' אמות. והמודד שלא לדבר מצוה כגון בגיגית של מים ואינו מתכוי' לשם דבר אלא כמתעסק שלא לצורך מותר. כך פשוט בשבת.
